FANDOM


שייך לועדת החקירה הממלכית בראשות השופט אליהו נביא.

"ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאכתיו רוח חכמה...ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכתנת תשבץ...", שמות, כ"ח, פס' ג'-ד'

אלוהים משמש כמעצב אופנה לכוהן הראשי, ואלו שרוח החכמה, רוח אלוהים, שורה בהם, יהיו החייטים שלו. אם אל עליון בכבודו ובעצמו מתערב, כנראה שיש לכך סיבה.

כל פריט בלבושו של הכוהן הגדול בעל חשיבות, ולכל פריט ניתנו משמעויות ופירושים על-ידי רבים, החל ביוספוס פלביוס וכלה בבונים החופשיים: תכלת הסרטים, לדוגמא, סימלה את השמיים, והחבל הכרוך סביב מותניו סימן את האדמה כולה.

טענה אחת מציבה את האפוד כאדמה, והחושן מעליו ככיפת השמיים; אחרת, שהחושן, במרכז האפוד, הוא האדמה הנמצאת במרכז, ישראל.


"ולקחת את שתי אבני שהם ופתחת עליהם שמות בני ישראל: ששה משמתם על האבן האחת ואת שמות הששה הנותרים על האבן השנית כתולדתם" שם, פס' ט'

על כתפיות האפוד, שתי אבנים, שחורה ולבנה, ועליהן שמות תריסר בניו של יעקב: ראובן, לוי, יששכר, נפתלי, גד, ויוסף על הכתף הימנית; שמעון, יהודה, זבולֻן, דן, אשר ובנימִן, על הכתף השמאלית. יש הטוענים ששמו של יוסף שונה ליהוסף, ובכך גם קידשו אותו בשם המפורש, וגם השוו את מספר האותיות על שתי האבנים.

האבנים שימשו, בין השאר, לגילוי עתידות, ויש הטוענים שהן "האורים ותומים" שמדובר בהם מאוחר יותר. כאשר היה שואל הכוהן הגדול שאלה, אחת האבנים הייתה קורנת: אם הימנית, הלבנה, הייתה קורנת, התשובה הייתה חיובית. אם השמאלית, השחורה, הייתה קורנת, התשובה הייתה שלילית.


"ארבעה טורים אבן טור אדם פטדה וברקת הטור האחד: והטור השני נפך ספיר ויהלם: והטור השלישי לשם שבו ואחלמה: והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה" שם, פס' י"ז-כ'

החושן, ועליו אבני החושן, היה הפריט החשוב ביותר במלבושיו של הכוהן הגדול, ואחד הכלים החזקים שעמדו לרשותו. על שניים עשר האבנים נכתבו שמותיהם של בני ישראל, כאשר יוסף מסמל הן את מנשה והן את אפרים.

מתוך אבני החושן, בקע הזוהר של השפע האלוהי: זה נתן לבני ישראל שפע רוחני וחומרי, ואומץ וכוח צבאי. הכוהן הגדול היה הולך לפני המחנה, והזוהר הוביל את העם לניצחון.

החושן כונה גם חושן משפט, ואבני החושן שימשו את הכוהן הגדול כשופט העליון של בני ישראל: אם חטא מי מבני השבטים, זוהרה של אבן החושן המתאימה עומעם, וגורלות אפשרו לו לגלות מי מבני השבט חטא. יוספוס פלביוס מספר לנו שכאשר החטא פשה בקרב בני ישראל, הזוהר התעמעם עוד יותר, עד שאבד לחלוטין, ועם אובדנו, כך גם הביטחון של בית המקדש.

עם חורבן בית ראשון, בני ישראל יוצאים לגלות, והחושן איתם. החושן, עשוי זהב רקוע ופיתוחי רימונים ופעמונים עליו, חוזר לישראל, והרומאים לוקחים אותו איתם כשהם בוזזים את בית המשפט, אולם בתיאור של מצעד אוצרות המקדש ברומא, תיאור אבני החן שונה מהתיאור בספר שמות.

אם היה החושן ברומא, כנראה נפל לידי הונדאלים ב-455 לספירה. אחרים טוענים שנלקח לאגיה סופיה בקונסטנטינופול, והקיסר יוסטיניאנוס הגדול החזירו לירושלים מפחד שגורל עירו יהיה כגורל רומא. מירושלים, הפרסים לקחו אותו ב-615, או לחלופין המוסלמים, ב-637.

בספר מיכה, סמית' טוען שהחושן נמצא אצל המורמונים, והמאמינים האמיתיים יזכו לחזות בו. ייתכן שכעת הוא שוכן ביוטה, יחד עם אוצרות אחרים שהגיעו מהעולם העתיק אל אמריקה. אבל, לאן שלא הגיע פריט יקר-ערך זה, זה לא משנה. אבני החושן מעולם לא חזרו איתו מהגלות הראשונה.


כוחו האמיתי של החושן היה טמון באבני החן שהוטמנו בו. האבנים היו טהורות: הן לא נחתכו בברזל, אלא בשמיר הקדוש, שנברא כדי לחצוב את האבנים ששומשו לבניית בית המקדש. השפע האלוהי זהר מתוכן. לכל אבן היו תכונות אחרות שהעניקה ללובש, ביניהן עושר, פוריות, חוזק וניצחון, או צניעות ואמונה. השאלה נשארת, עד כמה כוחן עמד להן בגלות?

ללא בית המקדש, ללא הכוהן הגדול והשכינה, לא יכלו אבני החושן לתת גורלות. אולם, השפעתן על המחזיק בהן נשארה עומדת; אנו מוצאים את השפעתן ב"אבני לידה", ומסורות שונות של השפעות של קריסטלים ואבני חן על המחזיק בהן. אנו יכולים לעקוב אחר מקור כולן חזרה לאבני החושן. אין כמעט ספק שלאבני החושן היה תפקיד חשוב בעת גלות בבל בשמירה על אחדות העם, הזיקה שלו לירושלים, ועצמאותו. עם זאת, הם כנראה נאלצו לוותר על אחת או יותר כדי לקבל רשות לחזור לארצם.

ההיסטוריה של עם ישראל, הן בארץ ישראל והן בגלות, היא היסטוריה של מלחמות, נדודים, פרעות, וקשיים. שלא באופן מפתיע, אבני החושן הופרדו והתפזרו, וכעת, גורל רובן אינו ידוע. חלקן צצות בנקודות מסוימות, ואז נעלמות שוב. לגבי השמועות שהאֹדֶם או הנֹפֶךְ נמצאות בידיי המדינה, ואחראיות לניצחון הן ב-56 והן ב-69, לא אוכל להגיב עד שלא נמצא את ה"סליק" של דיין, שם נמצאים רבים מאוצרות המדינה. אין לי ספק שהלֶשֶם, האבן של שבט דן, הייתה מעורבת בשנת התבערה, שכן יש המקשרים אותה לחטא ולעבודת אלילים, ואחרים לשיווי משקל; כך או כך, הסרת השפע האלוהי ממנה גרמה רק לצרות אם ניסו להשתמש בה. היַהֲלֹם בוודאי נמצא באיטליה, ואחראי בין השאר לעושרו של הוותיקן. אבן הסַפִּיר הייתה בידי הרמב"ם, ותרמה להצלחתו כרופא, ואת הבָרֶקֶת יש לחפש אצל החכמים והמקובלים.

אינני יודע אם כוונותיה של ועדה זו היא לנסות למצוא את האבנים, או להגן על המדינה מפניהן; בכל מקרה יש לסיים בזאת: המרחק, הן הפיזי והן הרוחני, מארץ ישראל פגם בהן. השבטים פוזרו, והאבנים לעולם לא יוכלו לשכון יחדיו בחושן כפי שעשו בימים שדיבר אל עליון אל בני ישראל במילים ברורות. את המקדש לא יהיה ניתן לבנות מחדש. אור השפע האלוהי כבה, ואיתו עברה הנבואה מישראל. כוחן רב, אולם כעת, ללא השכינה שהעניקה להן כיוון, השימוש בהן מסוכן עד מאוד, ואני ממליץ נגדו.

מתוך עדותו של יגאל בן-רזיה נאור בפני ועדת נביא.


ראה גם: משה דיין, תשכ"ט, לובש כיפה


לא שאני מנסה לזלזל במאמיני הדת, כמובן, אבל רק מילה להבהיר את הנושא. מוסכם כיום על רוב הקהילה האקדמית שהסגולות הייחודיות של האבנים הן שהובילו אנשים להאמין שמדובר דווקא באבני החושן התנ"כיות, כמעין תירוץ או הסבר, כן? במקום לטעון שאכן מדובר באבני החושן ה"מקוריות", ושמשם נובע כוחן.

-- ד"ר יאן פטרוב


שאלה שתח"מ משנה רפי וולפסון, נציבות קבילות הציבור, הציג בקפטריה בעקבות תגובתו של ד"ר פטרוב

אני לא מבין, דוקטור. אנחנו יודעים שלאבנים של הכוהן הגדול היה הרבה כח ואני מסכים שכנראה רק בגלל זה הוא בחר אותן, אבל למה זה לא הגיוני שהאבנים ההן שרדו? ואם היום אנחנו רואים אבנים שמפגינות אותם כוחות, למה זה לא הגיוני להניח שמדובר באותן אבנים?


גם זו אפשרות קיימת; הכל שאלה של ניתן לסמוך על מקורות תנ"כיים ובני תקופתם כתיאור מדויק של מציאות הדברים.

--ד"ר יאן פטרוב


תמיהה שתח"מ משנה רפי וולפסון, נציבות קבילות הציבור, לא הצליח להחניק בקפטריה בעקבות תשובתו של ד"ר פטרוב

דוקטור! האם אתה אומר שלא היה כוהן גדול ולא נברא? או שאבני החושן לא היו בידיו? או שהן לא פעלו?

(בקול שקט יותר) אתה חושב שהבן-רזיה הזה סתם חרטטן?

(בלחישה) אתה חושב שאולי הוא מרגל?

ד"ר יאן מעקם פיו ומביט במר וולפסון. לאחר דקה ארוכה, הוא נרגע קלות. "אני מצטער," הוא אומר לבסוף, ופוסק, "ארבעים-ושש שנה אני בארץ, ועדיין לא מבין את ההומור הישראלי שלכם."


הוגשה לפני הועדה עדות כתובה נוספת שיתכן ותשפוך אור על הדיון. להלן חתיכת הנייר שעליה מספר שירבוטים שונים. היא נמצאה בבי"ס במרכז הארץ. בין הציורים והשרבוטים הופיע הכתוב מטה. הועדה מעריכה כי יש חשיבות לפיסת המידע הזו ולכן היא הוצגה כחלק מעדות זו לבדיקת המומחים השונים ועל מנת לאושש ולתמוך במומחים מסוימים. שני קטעים נראו רלוונטיים. בדיקה גרפולוגית מראה כי אנשים שונים כתבו את שני הקטעים.

מקטע ראשון:

ספר האינסוף, פרק ח' - רועה מנקה אומר:

השקרים מהווים כח ממכר, אבל יותר מזה, הם מהווים כח פועל. כאשר אתה משקר למישהו, אותו מישהו פועל על סמך השקר הזה. כמות עצומה של כח מתפתחת ונוצרת. היא נוצרה מתוך הלא כלום לכאורה. אבל כלום לא נוצר מתוך הלא כלום. הכל נוצר מתוך האינסוף. האנרגיה שנלקחת מתוך האל עצמו עוברת הזדהמות דרך השקר ומתבצעת בעולם עצמו. כאשר אדם משקר, הוא חולק את כוחו של האל עם זה שלפניו. השקר היא ידו של האל בתוך כף ידי.

ישנם אבנים מסוימות שיכולות לחזק את כף ידי. אבן שעוסקת באמת, מעצם טיבה רגישה לשקר. ככל שהיא מזהה אמת בחוזקה רבה יותר כך היא תתן כח רב יותר לשקר. אבן הברקת היא אבן האמת. היא גם אבן שבט לוי.

להשיג את מירב הכח אתה צריך להשיג רמת מוות עצומה. מוות היא צורת הטומאה החזקה ביותר. בים המלח, הוא ים המוות, שום דבר לא חי. לכן הים מרפא ומחזק חולים - בגלל רמת הטומאה העצומה שבו. המקום המרוכז ביותר הוא כמובן במפעלי ים המלח, היכן שמרכזים את כל העוצמה הזו. אתה גם זקוק למישהו שימות. מישהו שהאמת היא נר לרגליו, וכך עם מותו, כח זה ילקח. אתה כמובן חייב שהוא יהיה משבט לוי. גם בגלל האבן וגם בגלל שאסור לו להתקרב למוות. הוא חייב למות בצורה המלאה ביותר שיש, עם משפחה וילדים. חברים בעבודה. חיים מלאים לפניו. הוא צריך להיות עם הרבה אמת בספרת גבורה. אם תמצא את אותו אדם. אם תקח אבן מלח שנוצרה ממש בשניות אלו. אם במרכז המוות תהרוג את נושא האמת עם אבן שיקרית, האבן הזו תזדהם בכח האל, ובטומאה תהפך להיות בדיוק מה שהיא. אבן הברקת.


מקטע שני:

הם רצחו אותו. הם יצרו את האבן. היא נכחדה במלחמות הפנימיות של הבונים החופשיים ועכשיו היא הופיעה שוב. בקרוב יבוא הסוף.


תגובתו של תח"מ משנה רפי וולפסון, נציבות קבילות הציבור, לחתיכת הנייר הסתומה, בפני וועדת נביא

כמובן ששום-דבר לא מת בים-המלח, דברים פשוט לא חיים בו בדרך-כלל. באופן תאורטי אין בו יותר טומאה מאשר בפריג'ידר שלי. העניין הוא, אתם מבינים, שהים עצמו מת. אתם חושבים שיש למישהו מה לעשות עם כל הפוספאטים האלה? זה סתם טאו-טאו בשביל להעלות את המוראל של המובטלים בערד. אני אומר לכם שהתפקיד של מפעלי ים-המלח הוא לרצוח את המקום הנמוך ביותר בעולם.

אם הלו"ז של הוועדה לא יהיה צפוף מדי אני אשמח להעיד בנושא.


מקטע שלישי שאולי ברור ברטרוספקטיבה אך ידוע מי כתב זאת. כתב יד שלישי וחדש:

ברור שהמפעלים רוצחים את הים. דא!

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית