ביום שני בבוקר, יצא אדם לטיול עם ריקי. הם נפגשו ליד בית השאנטי, עברו ליד המגדלור הישן, וטיילו בטיילת, שם ריקי סיפרה לאדם שהוא יכול לגשת ליטבתה בעיר ולקנות מה שהוא רוצה, להיכנס לשתות בירה אצל מייק ולדבר איתו, ולהיזהר ממגדל האופרה אחרי רדת הלילה.
לאורך הירקון הם עברו ליד משולש השקט, רידינג, והבור, ובהליכתם ליד פארק הירקון דיברו על החורשה דרכה נכנסים לארצות הפרא, והאגם שאפשר להגיע ממנו לירקת. במורד נמיר, ריקי נזכרה בקרנף, בחור חביב שעובד כסדרן במרכז התרבות של תל-אביב, מוזיאון תל-אביב, ומקומות נוספים. ליד רכבת מרכז, צומת חשוב של קצוות, הם נפרדו ואדם הלך לאכול צהריים.
פתאום דפיקה בדלת, וזו דפנה! היא הגיעה לדבר עם אדם, אחרי שקיבלה איכשהו פקס מפרופ' כהן עם טביעות האצבעות של מי שרצח את הפרופסור. דפנה אומרת לאדם שאליהו מרקוביץ (דגש על ההברה האמצעית) הוא אדם רע מאוד, והיא מקווה שהוא לא מעורב איתו בשום צורה - ואדם מבטיח לה שאכן כך. אבל, כדי שיוכלו לדבר בחופשיות על הנושא, דפנה צריכה קודם "לצאת מהארון": מסתבר שהיא לא בחורה מן השורה - בזמן שירותה הצבאי ב-9900, היא פיענחה תצ"אות שהתבררו כצילומים של בית הוריו של אדם. בגלל יחסיהם, היא הלכה לברר מי הזמין את התצלומים, ופגשה את סגן בר-אור, שפיקד על יחידת החקר הפסיכולוגי המתקדם של אט"ל. אחרי השחרור, המשיכה דפנה לעבוד בשביל שירותי הבטחון של ישראל, ובסופו של דבר מצאה דרכה חזרה לעבודה עם סגן בר-אור. כך יצא שדפנה יודעת שאדם והוריו היו קצוות, מה שהקל משמעותית על המשך השיחה.