FANDOM


מסע משימה ("קווסט") שיצא אליו בן-דרור עם גופתו של דרדר ובליווי נטלי צוקרשטיין כדי להחזיר את דרדר לחיים. בן-דרור הרגיש אחריות רבה למותו של חברו הטוב, משום ששלח אותו למצוא את בועז עפאים ואדון הר-זהב הרג אותו. אחרי בירור קצר בקרב הפיי בעיר, בן-דרור מקבל כיוון והוא ונטלי נכנסים לארצות המוארות.


ביקור זה בארצות המוארות הוא דוגמה מצוינת לשימוש ברעיון ההירואי של דרך. הגדרת המטרה על-ידי הגיבור מזמנת עבורו אתגרים וחוויות שבסופם הוא עובר טרנספורמציה ומשיג את מטרתו.

ממלכת הפיי שאליה נכנסים בן-דרור ונטלי רחוקה מספיק מארמונה של המלכה, כך שהיא נעדרת מהסיפור, והיסוד הנקבי המייצג אותה חוזר למעמדו הפאסיבי, המזין, הבסיסי, המחזיר לחיים, שרואים בסיפורים מוקדמים. במקום המלכה, אנחנו מקבלים את האלה הלבנה, ואת המשרתת שלה, הכוהנת הגדולה. זו מספקת הדרכה לגיבור ולאלוף האביב החדש, שומרת על המלך נם, ומושחת את הנערה לנסיכה - אבל לא פועלת בעצמה כדי להציל את הממלכה.

משום שהיסוד הנקבי נאלם דום, ומשום שכל הגיבורים בפסיכודרמה הם גברים (המלך הנם, הבוגד, הנבגד - שלושתם במצבים שונים של חוסר און, והגיבור ואלוף האביב החדש שמקבלים חיים חדשים) כיצד מתלווה הנערה/נביאה/נסיכה לגיבור לאורך הדרך? תפקידה אינו פאסיבי, שכן דמה מביס את המפלצת, ולכן נדרש הסבר מספק. אי אפשר להיתלות במודרניות גרידא, שכן כל שאר הדמויות הנקביות (השלוש, הכוהנת הגדולה שצוינה לעיל, אשת ובת השומר, האלה) שומרות על שתיקה והמנעות מפעולה. ייתכן שלמעשה מדובר בשני סיפורים, זה לצד זה, או לחלופין, בשילוב הרמפרודיטי (כדוגמת אליס או דורותי) של הזכרי בנקבי (ע"ע רומן, מניפולצית אור).

מלבד שמירה על חוקי המקום, לכל אורך המסע האלה ומשרתיה ייצגו עצמם בצבעי אדום, שחור, וירוק (המוכרים לנו בהקבלה לסיפור אחר).


בן-דרור ונטלי נכנסים לתוך קרחת יער, שמתוכה יוצאות חמש דרכים. במרכז קרחת היער, רוקחות תבשיל, השלוש: העלמה בירוק, האם באדום, והזקנה הבלה בשחור. הן מדקלמות לבן-דרור שיר, המספק לו ולנטלי מושג לגבי הקווסט שלהם: עליהם לחשל מחדש את החרב.

הם יוצאים לדרך, ומגיעים לחופיו של אי. במרחק, הם רואים חוף של אי אחר, קטן יותר, מכוסה ערפל. עם הדמדומים, מגיעה לחוף רפסודה, ועליה רפסודאי שתקן. הוא לוקח את בן-דרור ונטלי לחוף הנגדי, ומזהיר את בן-דרור שלא לרדת מהרפסודה. בן-דרור מתעלם מהאזהרה.


המסע של נטלי ובן-דרור מתחיל ומסתיים בקרחת היער, ממנה יוצאות חמש דרכים, מספר יוצא דופן בגודלו עבור האלה וסיפוריה. המספר העיקרי עבורה הוא כמובן המספר שלוש, הריבוי הראשון, הקסום, והמקבילה הנקבית לארבע הזכרי. שלוש הוא גם מספר המים, כפי שארבע הוא מספר האדמה, שני יסודות שמופיעים תדיר בסיפורי האלה, משום ששניהם יסודות נקביים, אל מול אש ואוויר, היסודות הזכריים (הנעדרים כמעט כליל מסיפור זה, המתאפיין, בנוסף לאדמה (קרי, יער) ומים בצורותיהם השונות, גם בקור, חושך, ומוות).

בנוסף לשלוש עצמן, ולשלושת האבירים, שילוש נוסף הוא שלושת האיים שעליהם מתרחשת הדרמה: האי הראשי, אי התפוחים, ואי עלדמאי. המסע מתרחש לאורכה ורוחבה של ממלכה המפוזרת בין כמה איים, ממלכה המאחדת מים ואדמה (ניתן לראות שילובים נוספים בין מים ואדמה אצל שלושה סיפורים של הטרובדור). לבסוף, הסיפור עצמו מתרחש לאורך שלושה ימים: היום הראשון (מההגעה ועד הדמדומים), יום מלא נוסף, ובוקרו של היום האחרון.


באי התפוחים, בן-דרור ונטלי נכנסים לתוך חורשה גדולה. היא מופתעת לראות את בן-דרור, לא משום שאינה מזהה אותו, אלא משום שהוא גבר והכניסה עבור גברים לחורשה הקדושה פירושה מוות. השניים מבינים במהרה שבן-דרור אינו גבר רגיל, אלא בן אלמוות.

הכוהנת מאשרת את מה שנטלי ובן-דרור הבינו מהשיר: הם צריכים למצוא את האביר הבוגד, ולשכנע אותו לחשל מחדש את החרב מול עץ התפוחים במרכז האי. הכוהנת מכוונת אותם חזרה לאי הגדול, שם נמצא האביר. היא מזמינה אותם להישאר לטקסים של אותו הלילה, ולהשתתף בהם כדי לקבל תובנות לגבי מצבם וסיפורם, אולם הם מסרבים.

בלילה, הכוהנת הגדולה מכתירה את נטלי לנסיכה, ומושחת אותה בשמן קדוש. למחרת בבוקר, הם עוזבים חזרה לאי הגדול.


לעוקבים אחר מעלליו של הילד הצעיר, העובדה שהוא בן אלמוות אינה מפתיעה. תחילת פרסומו, אחרי הכול, הגיעה מכך שהמוות עצמו דלק אחריו ולא השיג אותו.

הקישור בין התפוח לבין חיים ומוות אינה טריוויאלית; בניגוד לאמונה הרווחת, הקישור בין התפוח לאגדה המקראית על "הגן האסור" הינו מאוחר ומוטעה, ומקורה לא ברור. צבעו האדום של התפוח קישר אותו למוות, כמו במקרה של דובדבנים וגרגרי פטל, ולתשוקה מינית, כמו במקרה של העגבניה. כך קושר התפוח לפיתוי והתבגרות מינית (ואולי משם הקישור לאובדן התמימות).

במקרה הזה, מין, אובדן התמימות, ונטילת האצטלה של בגרות וזניחת עולם הילדות, שזורים בכל אחת מהדרכים ואצל כל אחת מהדמויות. אנו פוגשים אותם בעבר, כאשר תשוקה מינית אסורה גורמת ללנסלוט לבגוד ולרצוח את סר גאו'ין; אנחנו פוגשים אותם בהווה, כאשר דרדר זונח את עולם הילדות והמשחקים ועולה למקומו הראוי כאלוף האביב ונסיך אברון בתור סר ג'וינליין; ובעתיד, כאשר נטלי מוכתרת לנסיכה ומבטיחה את כניסתה לתוך המחזוריות בתור הבטחה עתידית.


כאשר נטלי ובן-דרור מגיעים לבקתת האביר הבוגד, הם פוגשים איש זקן, אומלל ומריר, שמעניש את עצמו שנים רבות על בגידתו. הם משכנעים אותו שהעונש שהטיל על עצמו הוא בחירתו שלו, והוא מסמיך אותם ללכת בשמו לטירת עלדמאי. שם יפגשו את קורבן העלילה - סר גאוין, השליט שנרצח. עם זאת, הם תועים בדרך, ובמקום ללכת לטירה, הם מגיעים לקרחת יער שבה שיח קוצני מסתיר סוד. בן-דרור חוטב עצים ונאבק בשיח, אך טיפת דם מדמה של הנסיכה מחזיר את השיח החום (האדמה הרדומה) לחיים (הירוק החי של השיח). בלב השיח תרמיל אפונים, ומתוכו יוצא דרדר, ללא זכרון או שם.


נזכיר בקצרה שהשיח מכיל את שלושת הצבעים, השחור של האדמה הבריאה, הירוק והאדום של גבעול ופרח. בנוסף, היציאה מהתרמיל היא אנלוגיה נפוצה לתהליך הלידה - האם הספציפית הנושאת אותנו ברחמה הופכת לאם הגדולה, הקולקטיבית, של כולנו. את נוזלי הלידה מחליפים מיצי הצמח, ובמקום עולל חסר ישע, אנו מקבלים ילד מבולבל השייך לעולם אחר.


לבן-דרור ונטלי ברור כעת שהם צריכים לעזור לדרדר להיזכר מי, ומה, הוא, אבל הם עדיין לא בטוחים כיצד. בחזרה בקרחת היער, נטלי ובן-דרור הולכים דרומה, ומגיעים לאגם. נזכיר בקצרה שמים, כמו כל היסודות, מחזיקים בתפקיד כפול, במקרה זה, מים תמיד היו, עבור בני אדם, חיים ומוות. הכניסה לאגם כמעט והורגת את נטלי - אולם היא ניצלת, והם בחוכמה עולים על רפסודה ושטים על גבי האגם - מה שמעביר אותם, בהגיון-חלום שמתאים לסיפור, אל האי של טירת עלדמאי.

על האי, הם נלחמים בקבוצת פומוריאנים, שמעגנים את הבסיס הפגאני של הסיפור, ומזכירים את אופיו ההפכפך והמסוכן של הים (קרי, המים). אחרי הנצחון הקבוע מראש, הם מגיעים אל השער בדרך לטירה, ופוגשים בשומר הטירה.

שומר הטירה ענק, עטוי שריון שחור, מחזיק קרדום דו-להבי מסוכן, וידידותי למדי. הוא יאפשר להם לעבור, אם יוכל לשחק משחק: בן-דרור יערוף את ראשו, ואז יום אחר כך, הוא יערוף את ראשו של בן-דרור. לאחר כמה התחכמויות עם השומר, הם מסכימים בלית ברירה למשחק. בן-דרור מרים את הגרזן ונותן מכה אדירה לעורפו של השומר, שעורפת את ראשו. השומר מרים את ראשו, שם אותו בחזרה על הצוואר בסיפוק, ופותח עבורם את הדלת.

מעבר לדלת ביתו של השומר, שם מחכות אישתו (לבושה באדום), ובתו הקטנה (לבושה בירוק), לארח את הקבוצה, אולם זו מסרבת בנימוס, וממשיכה הלאה לטירה.


יש כאן סטייה מהסיפור המקורי, שבו השומר מחייב את הקבוצה לבלות את הלילה בביתו, משום שהמכה השנייה אמורה לקרות לפני המשך הסיפור. במקרה הזה, קצב המשחק חייב את השינוי.

בנוסף לסכמת הצבעים שנשמרת, אנחנו מקבלים רמז נוסף לחוסר האון של הגברים בסיפור: כמו האביר הבוגד, או הצעיר חסר הזיכרון, גם השומר חסר און ולא יכול לספק את אשתו כבעל, לכן הוא לבוש בשחור, צבעה של הזקנה הבלה, שהשאירה את נשיותה מאחור. הצלחתו של בן-דרור במשחק מחזירה לשומר את האון כמיקרוקוסמוס לכך שהחזרת השם של דרדר מחזירה את החיות לממלכת אברון.


בטירה, בן-דרור, נטלי ודרדר נכנסים לאולם נשפים שבו אוכל רקוב והכול מכוסה אבק וקורי עכביש - מלבד ארבעה כלים: קדרה שחורה, צלחת זהב, מטה כסף, וסכין עם ידית עצם. לצד כס המלכות הריק, חלון זכוכית צבעונית שבו מופיעה רוחו של סר גאוין. היא מחזירה לדרדר את שמו, ואת תפקידו, בתוך הממלכה. היא גם משחררת את האביר הבוגד מעונשו ומציעה לו גאולה. בן-דרור לוקח את חתיכת הלהב השבור, והם יוצאים מהטירה.


נעיר בקצרה לגבי הכלים, הלקוחים גם הם מהמיתוסים הגאליים של אירלנד: הקדרה השחורה, כלי פופולרי בפנטזיה ובספרות הופיעה בתחילת הסיפור, ככלי עבור השלוש, ולא במפתיע. הצבע השחור כאן כמובן מסמן את הטבע הנותן חיים של האדמה ואת תפקידו של המוות, המכשפה השלישית, בתוך המחזור הגדול של חיים ומוות. הקדרה מתאימה ליסוד המים, ולגביע הקדוש, אלמנט שיופיע מאוחר יותר (כאשר הדם הנקבי מוחלף בדם הזכרי, דמו של ישוע, במיתוס של ארתור, והירח מוחלף בשמש) להחליף אותה. האלמנטים האחרים על השולחן (צלחת זהב=מטבעות=יהלומים, מטה כסף=מטה=תלתן, סכין=חרב=עלה) אינם דומיננטים בסיפור, ונשארים אילמים גם על השולחן. הם מהווים מסגרת התייחסות עבור הקדרה, שמופיעה בתור הגדולה ביותר והחשובה ביותר על מרכז השולחן.


כעת לנטלי, בן-דרור ולסר גו'ינליין כל האלמנטים שהיו חסרים בתחילת הסיפור: החרב השבורה, מחילה עבור האביר הבוגד, וזהותו המוחזרת של אלוף האביב. הם פוגשים את האביר הבוגד (שהלך בעצמו, כהד קלוש למסעו הקודם) על גדות האגם. רפסודה לוקחת אותם לאי, שהפעם נמצא במרכז האגם, והפעם אי התפוחים ממלא את כולו; הם לא צריכים להיכנס לחורשה.

לנסלוט מחשל מחדש את החרב, ומעניק אותה (ויחד איתה, את הגבריות, האון, האור, החום, השלטון, הבכורה, האחריות) לסר גו'ינליין. או אז, הוא נשכב ומת, והכוהנת לוקחת אותו שייקבר חזרה באדמתו הקדושה של האי.

כעת, לאחר שהחזיר את חברו לחיים, על בן-דרור להחליט מה לעשות. האפשרות לברוח, והאפשרות להונות את השומר, עולות שתיהן, וכך גם האפשרות להילחם בו. בסופו של דבר, בן-דרור מבין שאין לו ברירה אלא לקבל את המכה. הוא משביע את סר גו'ינליין שילחם במלכה במידה וימות, ואז הם חוזרים לשומר.

מכתו של השומר עוברת דרך צווארו של בן-דרור, שהוא הראשון שעמד במילתו וחזר. כבודו של בן-דרור כאילו מאשר ומאשש את המסע כולו, בניגוד לאביר הבוגד שנשבע ובגד בשבועותיו. האון חוזר לשומר, ובוקר חדש זורח על הממלכה כולה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית