FANDOM


מה הלקח שלמדנו? לא לבעול סודות שחורים...

גשר רוקח התפוצץ, בועז עפאים הקריב את עצמו וחברי השור האדום נהרגו גם הם. בעוד שאר החבר'ה יוצאים לטיולים שונים, בן-דרור מתעסק במוות של בועז, וחקר לקראת תחרות במבוך.


בן-דרור מתקשר למערכת של מקומון, ומפרסם שבועז נהרג על-ידי אליוט רוזמן, Aleph, טונק ופוליטברוק, והם מתו גם הם כתוצאה מכך. מעדכן שיהיה טקס אזכרה קצר בגן התאומים.


זיכרון ראשון:עריכה

המשפחה חוזרת מהטיול בירדן. אדם בן 8 או 9. הוריו המותשים מזכירים לו שלמחרת הוא צריך לחזור לבי"ס; החופשה הארוכה הסתיימה.


זכרון שני:עריכה

חדר עבודה, היא יושבת ליד השולחן, כותבת מהר בכתב מחובר ויפה, הוא מסתכל על ספר עם כריכה אדומה מעור, אטלס של ארץ ישראל העתיקה, מאת סר לאופולד מריגולד.

הוא מרים את הראש ואומר לה "מה לגבי הירדן?"

היא מסתכלת עליו. "למה, למה הירדן?"

"זה גבולות; זה מים זורמים."

"בדיוק, זה מים זורמים, אתה לא חושב שיתקשה עלינו לעשות את זה?"

"לא, להיפך, אני חושב שהניסוח שלנו דורש שנפצל גם את המים להיפך אני חושב שזה יצור סביבו מקום סטרילי שבו הניסוח הזה יעבוד יותר טוב."

היא חושבת על זה. "מצד שני, זה הנהר הכי גדול בישראל, אין באמת דבר יותר מאתגר מזה, אם זה לא יעבוד שם זה לא יעבוד בשום מקום וזה המקום שבו יהיה הכי קשה לגרום לזה לעבוד, בגלל שצריך להתמודד עם כל האנרגיה, הוולטליות, והדברים האלה."

"נכון!" הוא מחייך בנצחון

"האם זה רעיון טוב, או האם זה פשוט יותר מגניב מכל האפשרויות האחרות?" היא שואלת

"אני מניח שאותו הדבר היה קורה גם בנהרות אחרים, אבל אם זה יעבוד שם אנחנו יכולים להיות בטוחים שזה באמת יעבוד. הרי אין לנו שום דרך לבחון את זה; לא באמת. בגלל שלפי התיאוריה בהחלט יכול להיות שעצם זה שהוא חולק איתנו דם כל קסם עליו הוא אפקטיבית קסם עלינו אפילו ההגנה הטבעית שלו נגד הקסם לא באמת תעבוד."

"מממ..." היא מתחילה להשתכנע

"אנחנו לא בדיוק הולכים ללכת לקצה אחר ולהגיד לו, אתה מוכן להטיל כמה קסמים על הבן שלנו?" הוא מסיים

"כן. אוקי. אבל מה נגיד לו?"

"מה נגיד לו?" הוא מושך בכתפיו "ניקח אותו לחופש בירדן."

"אם היינו עושים את זה פה היינו יכולים לשלב את זה במשהו, ללכת לירקון-"

"-ואז חצי מהקילה הייתה מסתכלת עלינו שוטפים את הילד שלנו בירקון! זה עובד בהרבה צורות, זה חייב להיות הירדן"

"אוקי" היא מסכימה. הוא מחייך.


זיכרון שלישי:עריכה

אדם ישן במיטה שלו, בחדר השינה שלו. אבא שלו ואימא שלו עומדים בחדר. נראה שאימא שלו מיד אחרי מקלחת, עטופה בחלוק רחצה.

אבא שלו מחזיק מחט (אח"כ נגלה שהיא מברזל לא מגנטי). אימא שלו מוציאה סוד לבן וסוד צהוב ונותנת לאבא שלו, שמוציא סוד לבן מהמטען שלו. הוא נועץ מחט באצבע שלו, ויוצאת טיפת דם; הוא מוציא את הקסם בניסוח מסוים, הניסוח מתממש, אבל ההשפעה הקסומה היא על אדם.

אבא של אדם מטיל קסם על הדם של עצמו, אבל ההשפעה הקסומה היא על אדם.

הם מביטים בקסם, ואז הם הולכים לישון.


זיכרון רביעי:עריכה

הזוג רוזנברג בחדר האיחסון שלהם, היכן שעכשיו הבוידעם. אבא של אדם מתעסק בשידה חומה גדולה, מלאה מגירות ומדפים, ומוציא ממנה את המחט.

הוא קורא בהצלחה "מצאתי!"

"אתה בטוח שזה ברזל לא מגנטי?" היא שואלת

"כן, כן, אני זוכר בדיוק מתי קניתי את זה, הייתי בן... 16, ב... קאבול, אני חושב."

"אני לא חושבת שאתה צריך להשוויץ בהיסטוריה המפוארת שלך."

הוא מנפנף במחט כלפיה "את סתם מקנאת, בגלל חייך הצנועים ב-Upper East Side"

"אתה מוכן לא לנופף אליי כלי נשק!" היא אומרת ויוצאת להכין תה.

במטבח, הם חוזרים לדבר על הקסם

"מה אתה הולך לעשות?" היא שואלת

"ניסוח של בריאות, אני חושב. משהו של דוקטור ג'ונסון, הוא עובד על בלוטות בגוף."

"אתה בטוח שזה יעבוד?"

"כן, שנינו גברים, אותם הורמונים, חצי מהגנים... זה לחש מאוד לגברים?"

היא מרימה גבה. הם מתחילים להתווכח על זה. אחר כך

"מה זה אמור לעשות?"

"זה עובד כמו מערכת חיסונית ממש טוב, למשך X זמן... כמה שבועות... אני לא בטוח."

"אתה לא בטוח? אנחנו לא הולכים להטיל קסם על הבן שלנו אם אתה לא בטוח!"

"אני בטוח! יהיה בסדר..."

הם שותים תה. היא משתכנעת.


זיכרון חמישי:עריכה

יושבים בסלון חמישה אנשים, לפני שנים רבות; כולם צעירים, תחילת שנות העשרים שלהם... ההורים של אדם, שני הדודים שלו, ואורה. אימא של אדם זמן קצר אחרי הלידה.

אורה "...המבוך של תל-אביב"

הגבוה: "ואת מחברת את זה ללבירינת'"

אורה: "בהחלט."

הגבוה: "זה לא קשר קצת קלוש בעינייך? לא שאני מפקפק במחקר שעשית כמובן, אבל, המבוך נבנה עבור המינוטאור, לא על-ידי המינוטאור, מה הקשר שאת עושה ישירות ביניהם?"

אורה: "בעיקר קשר של initiation, אנחנו מתייחסים למינוטאור כאל החיבור האולטימטיבי שבין החיה והאדם, אנחנו מתייחסים לקבורה שלו באדמה כניסיון של האדם הנאור, המלך במקרה הזה, להתעלם מקיומה של החיה בליבו, במשפחתו, אצל אישתו."

גבוה: "ואת חושבת שהמחקר שלך יתקדם, בגלל מה?"

אורה: "אם אני מבינה נכון, אז המבוך הזה מחובר לדרכים."

אבא של אדם: "הדרכים? למה הכוונה?"

הקירח: "זה רעיון שמגיע מכל מיני חוקרי ספרות ואתנולוגים וכן הלאה, תחשוב על vision quest, לעשן סמים כדי לשחרר את התודעה שלך מהכבלים שלה, אבל בצורה קסומה יותר. אתה נכנס לאחת מהארצות המוארות ואתה משחרר שליטה על המקום ונותן לחוקי המקום לבנות עבורך את המסלול שאתה צריך לעבור בו. הדרך הזו מובילה אותך למקום שאליו אתה צריך להגיע, לפי ההבנה של הארץ."

אבא של אדם: "אוקי, נשמע מאוד מסוכן?"

הגבוה: "בדיוק, זה מאוד מסוכן. לכן אני לא מבין למה שתרצי לעשות דבר כזה."

אורה: "בגלל שכאשר אנחנו מסתכלים על הצורה שבה המבוך מוצג, ברור לנו שזו איזושהי פעולת זיכוך, זיקוק, של מי שהולך בו, האתגרים שמוצבים בפניו אמורים להוביל אותו למרכז שם הוא מתמודד עם החיה שבתוכו, המינוטאור, היציאה שלו החומה, האישה, החוט, מוסד הנישואים, כל הדברים הללו. אלו כבלים של התרבות שבסופו של דבר הגיבור הפגום זורק מעליו, אבל הם אלו שהצילו אותו."

גבוה: "אז מה יציל אותך?"

אורה: "אני לא בטוחה ש... אני לא בטוחה שאני רוצה להיכנס כבולה לתוך המבוך..."

יש שקט, די ממושך

אבא של אדם: "הכול בסדר?"

היא מסתכלת עליו, מבינה שהוא חושב שהיא רוצה להיפגע

אורה "מה? כמובן! אני לא מנסה להיות דרמטית, אני פשוט אני לא יכולה להסביר את זה" משפילה מבט "אני לא בטוחה שאתם תבינו ואני לא יודעת איך להראות לכם את זה."

אבא של אדם ואימא של אדם מחליפים מבטים אך מחליטים לא לספר לך על היכולות של הבית

הקירח: "אז מה בעצם הרעיון במפגש עם החיה הזו?"

אורה: "מעניין אותי לדעת האם הייתה התפתחות מקבילה של השור בכרתים שהגיעה לפה דרך גויי הים, ואז התחברה דרך זה לפולחן של בית אל, או שההשפעה הייתה בכיוון השני, והפולחן מבית אל דווקא התפשט לאיים אחרי שגויי הים הגיעו לפה."

הגבוה: "וזה יוביל אותך לאן?"

אורה: "כמו במקרה של סמלים אחרים אנחנו יכלים למצוא איזו יישות פרוטוטיפית ולהשתמש בכוח הזה. כבר למדנו מפרייזר שיישויות פרוטוטיפיות יכולות להיות מאוד חזקות, אם תחשוב על האלה הלבנה, האם הגדולה, וכן הלאה. כפי שאנחנו מחברים היום בין הישות הפרוטוטיפית למניפסטציות מוקדמות של המלכה כך אנחנו יכולים לשייך את היישות הפרוטוטיפית הזו למניפסטציות של ייצור שיכול להתקיים גם היום."

הגבוה: "כן אבל אנשים שחוקרים את המניפסטיציות המוקדמות של המלכה עושים זאת כדי להיזהר בההתמודדות שלהם איתה. כל מה שאת מספרת לנו על השור גורם לנו לחשוב שהתמודדות איתו תהיה הרסנית, במיוחד עבורך, עבור אישה."

אורה: "אני לא בטוחה שארצה להפוך את זה למחקר מעשי, אבל אני רוצה לקדם את התיאוריה עד כמה שאפשר."

הקירח: "להיכנס למבוך נשמע לי כמו לקדם את זה בצורה מעשית..."

אורה, בנחישות: "אתם מקדמים את הפרויקט שלכם, אני מקדמת את הפרויקט שלי."

אבא של אדם: "הפרויקט שלנו נועד לשפר את החיים של כולנו, מה הפרויקט שלך נועד לעשות?"

היא משתתקת. "לא יודעת." משקרת בבירור.


זיכרון שישי:עריכה

ההורים של אדם בחדר שלהם, מסתכלים על העריסה שבה אדם העולל ישן. הם לוחשים זה לזה.

הוא: "הכול בסדר?"

"כן, סתם מסתכלת עליו..."

"את חושבת שייתכן וגם אנחנו מסכנים את החיים שלנו?"

"מה זאת אומרת?"

"אורה נכנסת למבוך, מסכנת את החיים שלה; אנחנו באנו לפה" נוגע בקיר של הבית "לבית... זה לא בטוח."

"לא אמרת שהבית הזה הוא המקום הכי בטוח לערוך בו ניסוי קסום שאפשר?"

"כן! הבית יגן עלינו, אבל, המקום הזה, ישראל, תל-אביב, לזה אני מתכוון... האנשים שיש פה..."

"אני מאוד אוהבת את האנשים שיש פה! הם מאוד נחמדים. הרבה יותר נחמדים מאשר באמריקה. אני ממש מקווה שנוכל להישאר כאן..."


זיכרון שביעי:עריכה

הפרופסור יושב בסלון, נראה די מודאג. הוא יושב עם אבא של אדם ועם קדימה צורן. צורן שותה גולדסטאר, אבא של אדם שותה Bud.

הפרופסור "...או למשל הכניסה של אורה למבוך."

מהגיל של הנוכחים ברור שמדובר בכמה שנים אחרי הזיכרון הקודם

"אתה בא אלינו בטענות על כך שאורה נכנסה למבוך?" אבא של אדם שואל

הפרופסור "לא, אני רק אומר שזה מושך יותר ויותר תשומת לב. דברים כאלה מלחיצים."

צורן מעיר "ראה, רוזנברג, מאוד התחברתי בהתחלה למה שאתם רוצים לעשות כאן, עדיין מאוד מתחבר. אבל אני לא יודע אם אני רוצה ללכת מכות עם שוטרים ברחובות."

"באמת? חשבתי שזה בדיוק מה שאתה רוצה לעשות."

"שמע, הסיקסטיז נגמרו, הסבנטיז עוד מעט גם נגמרים... מהפך, זה סבבה. אבל לא במחיר של מה שכן הצלחנו לבנות פה. יש לנו סיכוי לעשות דברים רציניים, אמיתיים."

אבא של אדם מתחיל להתעצבן "גם מה שאנחנו מנסים לעשות אמיתי. אתה לא צריך לזלזל רק בגלל שזה לא בא מהישראלי האותנטי..."

צורן "זה לא קשור לזה; זה קשור לכמה אנשים נפגעים בדרך"

"אף אחד לא נפגע"

"בינתיים; וכאשר מישהו ייפגע, מה תגיד?"

"אנחנו עוסקים במקצוע מסוכן. אני חושב שזה שווה את זה."

צורן מביט על סביבתו, על הבית "אתה איש משפחה, יש לך אישה, ילד; אתה באמת מוכן לסכן את כל הדברים האלה?"

שתיקה ארוכה. "כן."

צורן קם, מביט בנוכחים, והולך. נשאר הפרופסור עם אדם, שנראה מזועזע קצת.

"שמע, אני לא בטוח שאתה רוצה ללכת ולהתעסק עם אנשים כמו צורן. הוא רציני-"

"-הוא בא לפה, פרופסור."

"אוקי; אבל הוא יכול מאוד לעזור לך במה שאתה רוצה להשיג, לאזן אנשים כמו אלתרמן או מלאכי."

הם נעים באי נוחות בכיסאות שלהם.

"אני לא מבין למה כולם מתעצבנים ממה שאנחנו מנסים לעשות."

"אנשים מפחדים משינויים גדולים. הם מרגישים שהם מאבדים שליטה. טוב להם עם הסדר הקיים. הם מכירים את החוקים, יודעים איך להשיג כוח. מה שאתם עושים גדול מדי."

"מה אתה מציע?"

"מה אני מציע?"

"חשבתי שבאת עם צורן כי אתה מסכים איתו."

"לא, לא, פשוט נפגשנו קודם ודיברנו על משהו אחר. באתי לשאול... איך אני יכול לעזור..."


הטקס בגן התאומים, בנוכחות אימא, חרצית נוי, סבתא, דרדר, ופיי בשם ארגמן די. בן-דרור ואימא נושאים דברים, ואז ארגמן די סופד לבועז ושם זר פרחים על הדשא.

לאחר הטקס, ארגמן מספר לבן-דרור שבועז דיבר איתו, לראשונה מאז כמעט מאה שנה, בלילה לפני שמת. הוא סיפר לו על בן-דרור, שהוא מחפש מידע על המבוך, וביקש שיעזור לבן-דרור אם הוא יכול.

ארגמן נותן לבן-דרור מפתח, שיפתח את המרתפים מתחת לאשכול פיס ויוביל למבוך שמחבר את כל סניפי אשכול פיס בישראל. הוא אמר לו שכדי להיכנס למבוך, עליו ללכת לאיבוד שם.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית