FANDOM


אתם מקיפים את הפסל העצום של הלנה, בנוי מאור כוכבים וקפאון האפור מתבהר, ואתה נזכר בשיחה

"הוא גאון" היא אומרת לך, אחרי שנתיים שבהן אתה מכיר אותה, עובד איתה, לומד לחבב אותה ולראות בה חברה שלך "הוא מבריק; הוא ראה דברים שאחרים לא ראו, הוא הבין דברים לבד, לבד, בלי הדרכה או הוראה מאף אחד, שקצוות אחרים היו צריכים 30 שנה כדי להבין. הוא יותר חכם ממני" היא אומרת את זה בלי בושה, בלי ענווה צנועה, ואתה חצי מהנהן בהבנה. לא קשה לה להודות בזה, אם היא חושבת שזה נכון. היא לא הייתה אומרת את זה, אם לא הייתה חושבת שזה נכון. היא קשה, חסרת סבלנות, מתנשאת לעתים - אבל תמיד ישרה כמו סרגל.

ובכן, כמעט תמיד.

"הוא יעזור לנו במחקר שלנו" היא אומרת, אבל היא לא אומרת שאתם תעזרו לו במחקר שלו. אחרי הימים המהוססים הראשונים, אתם מתיישבים לעבוד. אתם מתקדמים בקפיצות ענק. אתה והתליון מספקים את הניסיון, את המראות החדשים; הלנה ומרקוביץ מספקים את המבנה הרעיוני, ההברקות, המילים החדשות, המשפטים שמתחברים לפסקאות, שמתחברות לרעיונות שלמים. אתגר אחר אתגר נמסים בפניכם, ניסוחים, טקסים, שארית, קסם ספונטני ופרוע... הכול מתבהר, הכול מתחבר לעקבות מכוסי אבק של תנועות טקטניות בעולם שמעליכם, העולם שרמז לו אתה רואה בכל אור מאיר, בכל ילד ואישה ואדם זקן, בכל בית ורחוב מסביבך. באנושות.

"אתה מאמין באלוהים?" הלנה שואלת אותך. "אני לא" היא אומרת, בהתרסה, "אבל הוא כן" היא מכווינה למרקוביץ, ששוב נרדם בספריה, חיקו מכוסה ספרים, אוחז בספרון קטן ביד אחת קמוצה אפילו מתוך שינה, "הוא אדם מאמין; הוא מאמין שהוא עושה משהו חשוב"

היא ידעה יותר משאמרה. אולי היא לא העזה להגיד את האמת, פחדה שתגרש אותו, שתסרב לעזור לו. היא כנראה הייתה צודקת. מרקוביץ היה צריך הגנה מאלו שרדפו אחריו, והבית סיפק לו את זה. הוא היה צריך לדבר עם מישהו מבריק מספיק שיבין את הרעיונות שלו, שיוכל לעזור לו להבין מה שראה בפרדס, אתה והלנה סיפקתם לו את זה. אבל הוא גם היה צריך גישה לשטיח. את זה לא ידעת.

שתיים בלילה. השלפוחית היא אחד הדברים הראשונים שמזדקנים. אתה קם בשתיים וחצי ויורד להשתין, ואתה רואה אור מהמחסן, ואת מרקוביץ עומד מול השטיח, עיניו מוארות. קראת את הביטוי ולא חשבת שתראה אותו אי פעם, אבל כן, העיניים השחורות של מרקוביץ פעורות והוא מתלהב כילד קטן, כל ההתלהבות והשמחה אצורות בו, והוא בשקט בשקט ובלי להעז, מלטף את השטיח בקצות אצבעותיו. הוא לא רואה אותך, ואתה ממשיך בשקט למטבח.

"מה הוא עושה כאן?" אתה שואל אותה והיא מביטה בך בלי להבין, ואז מנסה לענות, ואתה חותך אותה בגסות שמעולם לא ראתה לפני כן "למה הוא בא? למה חשוב לו להיות בבית כל כך? מה הוא מחפש כאן?"

היא מרכינה ראש. חשבת שהיא מעולם לא שיקרה לך. היא לא מתכוונת לשקר לך גם עכשיו. היא פשוט לא עונה.

Ad blocker interference detected!


Wikia is a free-to-use site that makes money from advertising. We have a modified experience for viewers using ad blockers

Wikia is not accessible if you’ve made further modifications. Remove the custom ad blocker rule(s) and the page will load as expected.

ברחבי אתר Wikia

ויקי אקראית