הרעיון היה פשוט מאוד. בשישי ה-13 ייערך ציד מכשפות. אבל הפעם, המכשפות יוצאות לצוד.
הלילה היה אפל וקר, הרוח נשבה בחוזקה, הירח זרח, מלא כמעט. לילה כזה נועד שייעשו בו מעשים שהס מלהזכירם. אך אנו הרי לא לשם הס-מלהזכיר נתכנסנו.
בלילה כזה, התכנסה בלב המטרופולין תל-אביב חבורה מפוקפקת.
עובר אורח תמים, לו היה נקלע למקום (ומה לעובר אורח תמים באזור זה של חורבות, מחסנים ומועדונים ידועים לשמצה, בשעות שלאחר חצות?), יכול היה להבחין בזוג קרניים, בפרווה שחורה ואולי בקצה כובע מחודד.
עובר אורח תמים פחות וסקרן יותר יכול היה לספור שתי מכשפות, שתי שדות מקורננות, וורלוק אחד וחתול גיהנום אחד, רכוב על אופניים (גיהנומיות לא פחות). לו היה סקרן מספיק, היה עשוי לגלות שהוטל עליו כישוף (במקרה אחד, אכן הוטל כישוף שכזה. היה זה כישוף-מטבען ארוך ופתלתל במיוחד, שרק מוח שדוני ומעוות יכול היה להמציא. לו היה בידי כוחות אנונימוס לחש בעל טבע כזה, היה מעניק להם עוצמה שלא חלמו עליה).
משק חסר צורה נשלפה מגילת קלף עתיקה, חרוכת שוליים, כתובה שעטנז של לשון קודש ולשון עבודה זרה, ועליה אזהרות והוראות לביצוע טקס עתיק ומסתורי.
דמיונם של זרים התעורר למשמע חלק מהבקשות המוזרות והרכיבים החריגים שהוצרכו להם אותם טיפוסים מפוקפקים. ספק אם היו יושבי בית הקפה, שאינם חושדים בדבר, שמחים להשאיל אש לטקס אפל שכזה, לו ידוע ידעו מה תהיינה תוצאותיו.
בסופו של דבר, לאחר תלאות ומרדפים רבים, נמצא המקום והושלמו המשימות. שמות שאין לנקוב בהם נקראו, ובבערה הושלם הכשף.
לפי עדויות שאמינותן אינה מוטלת בספק, באותו לילה התעורר ושוחרר דרקון, אי שם בסמטאותיה של שכונת פלורנטין. הרשויות הזהירו את התושבים, ומבקשות מכל היודע דבר על מקום הימצאו הנוכחי לעדכן את מכבי האש.
אפילוג
המגילה שלא-הועלתה באש עדיין בידי. זו שהועלתה באש, למרבה הצער, אינה נגישה כעת. את אופן כתיבתה ליוו סיפורים רבים. החביב שבהם כולל את שני האנשים שהתבקשו לכתוב עליה אותיות אחדות. לאחר שהסכימו, שאלו במה מדובר. “זה משפט. מהתנ"ך.” הם הנהנו. “באמת. שמות, כ"ב, י"ז". החיזוק הזה כבר הגדיש את הסאה. מסתבר שאנשים מוכנים לקבל הסברים שונים לנסיבות בהן הם מתבקשים לכתוב אות על קלף, אבל לא שליפה של הפניה מדוייקת לפסוק.
ניתן למצוא את המקור כאן